הרבה אנשים חושבים שחרשים מדברים בשפת הסימנים. זה לא נכון. הם מדברים בשפות סימנים. אין שפה אחת, אוניברסלית, אלא הרבה מאוד שפות. יש שפת סימנים ישראלית, אמריקאית, בריטית, וכן הלאה. באנגלית נהגו לקרוא לזה בעבר sign language, אבל היום המונח התקין פוליטית הוא signed languages, וזה מסביר את העניין יפה. מישהו יודע אם נעשה שינוי כזה בעברית? וגם: מצאתי ראיון מעניין עם מתורגמנית לשפת הסימנים. [קישור ישיר לקטע]
וגם עכשיו עדיין יום ראשון, 6 בפברואר! כל הכבוד לעידו
קינן, כל הכבוד ל-nrg,
ותודה.
עדיין יום ראשון, 6 בפברואר 2005 קרעתי עכשיו ספר לגזרים. זאת פשוט הדרך הכי נוחה לתרגם אותו. [קישור ישיר לקטע]
בעקבות מה שכתבתי כאן על תמלוגים וזכויות יוצרים למתרגמים, ביררתי את הנושא עם עמית, שהוא גם עורך דין (בקרוב, אם ירצה השם, וכו'.), וגם מתרגם, והנה התשובה שקיבלתי:
"השאלה היא מעניינת, ולא נורא
סבוכה, והיא מורכבת משני היבטים שונים – קניין רוחני וחוזים.
לגבי
הזכות לקרדיט – זו מעוגנת בסעיף 4 א' (1) לפקודת זכות יוצרים – 1924, שקובע: לגבי סוגיית התמלוגים, זו סוגיה שהיא, כולה, חוזית. את מתירה להוצאה לאור להשתמש בתרגום שלך – אפשר לומר שאת מוכרת את התרגום שלך ואפשר לומר שאת מחכירה אותו. שאלת המחיר היא שאלה של מו"מ בינך ובין ההוצאה או הלקוח, כאשר אחת הדרכים האפשריות לתשלום היא דרך התמלוגים. כך, למשל, כאשר הוצאה לאור רוכשת זכויות לתרגום ספר, היא משלמת מקדמה נמוכה יחסית, בד"כ כמה מאות דולרים, ועיקר הכסף הוא מתמלוגים. באופן הזה, אמנם המחבר משתתף ברווחים, אבל גם משתתף בסיכון. בכל מקרה, שאלת התמלוגים היא שאלה בינך ובין הלקוח, והיא אמורה להיסגר בחוזה העבודה." עד כאן התשובה. לדעתי הבעיה היא "ההיקף והמידה המקובלים". מי מחליט מה מקובל? איך אפשר לשנות את מה שמקובל? למה צריך להנציח את מה שמקובל, אם הוא מעוות? למה לא מקובל לתת קרדיט למתרגמים באתרי אינטרנט? למה בערוץ 2 כמעט אף פעם אי-אפשר לראות את הקרדיט, כי יש להם את הפרסומת המעצבנת בתחתית המסך? מצד שני, הבנתי שלהוצאת בבל יש סדרה שבה שם המתרגם מופיע על כריכת הספר. אז יש לאן לשאוף. [קישור ישיר לקטע]
במשך שנים אספתי באדיקות אתרים שאהבתי (Bookmarks, Favorites, מועדפים, סימניות, או כל שם אחר שאתם מרגישים איתו בנוח). הדחף לתעד, לשמור, לתייג, ולשתף אנשים בכל העושר הזה, רק המריץ אותי להמשיך ולהמשיך, ומאוחר יותר גם העליתי את כל המועדפים שלי לאתר שבראייה של היום קצת מביך להסתכל עליו, אבל בכל זאת רק בשבוע שעבר פגשה אותי מישהי בכנס והודתה לי עליו. מאוחר יותר העברתי הכל לכאן, ואחר כך פיתחתי התנגדות נחרצת לשמירה הכפייתית הזאת של אתרים, פשוט כי האקספלורר (בניגוד לנטסקייפ, שאיתו התחלתי) לא מאפשר לחפש בתוך המועדפים. גיליתי שהרבה יותר פשוט לחפש בגוגל את מה שרוצים, מאשר לנסות להיזכר תחת איזו תיקייה, ובאיזה שם תייקתי. אבל אז גיליתי את דלישס, בזכות הקולקטיב. דלישס הוא אתר לאיסוף סימניות, עם נטיה קהילתית. היתרון הכי ברור מאליו הוא שהסימניות שלי זמינות לי מכל מחשב שבו אני נמצאת, והחסרון הכי גדול הוא שאין דרך פשוטה לייבא סימניות. לא נורא, אם אתם אובססיביים כמוני (וכמו שאר אלפי המשתמשים), דווקא תיהנו לתייג סימניות. הגעתם לאתר שמוצא חן בעיניכם, אתם לוחצים על קישור שנשתל לכם בדפדפן עוד כשנרשמתם לאתר, וקופצת לכם תיבה קטנה, עם כתובת האתר והשם שלו. עכשיו אתם צריכים לתייג אותו. להקליד מילות מפתח שיעזרו לכם למצוא אותו מאוחר יותר. למשל, אני הכנסתי הרבה סימניות של מילונים, אז תייגתי מילון רפואי ב-dictionaries, ו-medicine. אם הוא מילון רפואי אנגלי-עברי, הוספתי גם תג (תחשבו: מילת מפתח) בשם: hebrew. אני כנראה לא מספיק אובססיבית, כי עוד לא הכנסתי את כל הסימניות שלי, וזה בגלל שעוד לפני שמצאתי את דלישס, מצאתי את NetSnippets, תוכנה מתוקה (כחול לבן!) שמאפשרת שמירה לא רק של קישורים, אלא אפילו של מילים, משפטים, תמונות - כל קטע שאתם רוצים לשמור מתוך האתר. התוכנה הזאת גם מאפשרת לתייק ולתייג ולחפש באלף דרכים, לשלוח את הגזירים האלה במייל, לערוך אותם, ואם, למשל, אספתי לי תיקיית מאמרים מהאינטרנט, התוכנה תסדר לי לבד אינדקס שלהם וביבליוגרפיה. תענוג, באמת. אבל בחזרה לדלישס. הסיפור הקהילתי הוא שאחרי ששמרתי אצלי אתר, אני יכולה לראות את כל שאר המשתמשים שכבר סימנו את האתר הזה אצלם. אני יכולה לחפש אנשים שהכניסו תגים של: מילונים, תרגום, שפות ועברית, כי זה מעניין אותי. אני יכולה לבחור חיתוכים שונים: מילונים רפואיים באיטלקית, כל המילונים בכלל, רק מילונים בספרדית. אני יכולה לעשות מנוי על הסימניות של אנשים בעלי אותם תחומי עניין שיש לי, ולקבל כל סימניה חדשה שהם מתייקים אצלם. אם אתם משתמשים ב-RSS, אתם יכולים לעשות מנוי שיאפשר לכם לקבל את כל המילונים החדשים שאני מתייקת, או רק את המילונים בעברית, או בכלל כל סימניה חדשה שאני מתייקת. ויש עוד ועוד טיפים וטריקים ודברים נחמדים ותוכנות עזר שאנשים כתבו, ואם זה מעניין אתכם תוכלו למצוא אותן דרך הקולקטיב או גוגל, או דרכי. אחד הדברים הנחמדים שנעשו עם דלישס הוא מין מיפוי של המוח של המשתמשים, לפי התגים שלהם. כאן, למטה, תוכלו לראות מיפוי של המוח שלי, לפי הסימניות שלי. והשורה התחתונה, היום למדתי את הטריק שמאפשר לי לחלוק אתכם את כל המילונים שלי בעברית. תיהנו. אה, ואם אתם מחליטים לבדוק את האתר הזה וכל האפשרויות שלו, רצוי לפנות זמן. זה ממכר!
עדיין יום שישי, 4 בפברואר 2005 חברת נסטלה, שמשווקת את
השוקולד Kit Kat, גילתה שיש גידול פראי במכירות של
קיט קט ביפן, בתקופות מסוימות בשנה. בירור מהיר גילה שהתרגום של הביטוי
היפני "קיטוֹ קַטסוּ", זה משהו בסגנון "אני אתאמץ, ואני אנצח!" והיפנים
לוקחים את החטיף הזה איתם למבחנים. ואם כבר יפן, אתם חייבים לראות את הסרט המצויין Lost In Translation/אבודים בטוקיו, או לפחות את הטריילר שלו, ולקרוא את הטורים של איריס ז'ורלט, לא רק סושי, ותענוגות יפן. [קישור ישיר לקטע]
אני לא עוקבת, אבל שלשום יצא לי לצפות בכמה דקות מהשגריר. ראיתי איך צביקה נכנס לפגוש את השופטים, ומיד שלושתם אומרים לו "אשריךָ". אני לא יודעת עד כמה התוכנית או צביקה פופולריים, אבל יש לי הרגשה שהביטוי יתפוס. אשרינו! [קישור ישיר לקטע]
עדיין יום חמישי, 3 בפברואר 2005
זה מרתיח אותי. זאת כתבה בתרגומי, מגליון מאי 2004 של פופיולר
סיינס, שאז עוד היה מדע פופלרי. במשך שנים, קרין קריגר תרגמה את ספריו של אלסנדרו בריקו לגרמנית. כשאחד הספרים שלו, משי, הפך לרב-מכר, המכירות של כל הספרים עלו פלאים, וקרין פנתה למוציא לאור וביקשה את הכסף שמגיע לה לפי החוזה. המו"ל החליט שיהיה לו יותר זול לתרגם הכל מחדש ולא לשלם לה תמלוגים, והוציא ארבעה תרגומים חדשים. קרין פנתה לבית המשפט, וזכתה. אבל עזבו אותי. תחשבו רגע על גילי בר-הלל. [קישור ישיר לקטע]
נצרת, 1.1.05.
קהילת החירשים של שבט "אבו אל סעיד", המתגוררת בנגב צפון מערבית לדימונה, פיתחה שפת סימנים ייחודית מאפס, בתוך 70 שנה בלבד. המשך באינסטינקט השפה - הגרסה הבדואית. [קישור ישיר לקטע]
חזרתי מכנס אגודת המתרגמים,
שנערך השנה בחיפה. אני כנראה אכתוב על כך בהרחבה מאוחר יותר, אבל עכשיו רק
אספר על פאנל מעניין שהקשבתי בו הבוקר. אחת היוזמות המעניינות והחשובות של
האגודה היא הפרוייקט לתרגום בבתי חולים, שהוזכר
בקצרה ב-nrg.
אחד הסיפורים ששמעתי הבוקר הוא על אחד המתרגמים בכנס, שהדריך קבוצת צעירים
דוברי ספרדית שהגיעו ארצה. הם היו באילת, נכנסו למים לשחות, ואחת הבחורות
איבדה את ההכרה אחרי שכנראה דרכה על משהו בתוך המים. היא הובהלה לבית
החולים, וכשחזרה להכרה לכמה שניות, הספיקה למלמל בספרדית שהיא אלרגית
לפניצילין. הרופא הנהן בהבנה, והלך. הוא חזר כעבור כמה רגעים, עם מזרק.
כשהמדריך שאל אותו מה הוא עושה, הוא אמר שהוא הבין שהבחורה אמרה שהיא צריכה
לקבל פניצילין.
|
