בהמשך לטרנדים הלשוניים המעצבנים מאתמול, "וואללה", מאת עלי מוהר (העיר, 4.3.2004). זה קצת ארוך, אז הנה כמה קטעים נבחרים למי שאין סבלנות:
זה שאומר על כל דבר וואללה אינו משחית מילים לריק. הוא יודע
את סוד הצמצום. הוא מתייחס אל המילים ביראת כבוד, כאילו היו בדולח דק
וחרסינה שבירה, ויודע כי אסור לטלטלן ולהפריז בשימוש בהן... יש להבהיר כי
וואללה אינו ביטוי חדש ממש, אך בשנה האחרונה הוא העמיק מאוד את אחיזתו ואת
נפוצותו בשפה, עד כי היה לאבן בניין מרכזית, המחליפה לעתים את אחלה וסבבה
גם יחד. ואולם, וואללה הוא הרבה יותר מזה. ייחודו הגדול הוא בכך שבאמת אפשר
להשתמש בו ולאומרו על כל דבר, ממש
כפי שעושה זה שאומר על כל דבר וואללה; בעוד שסבבה ואחלה במיטבם באים לבטא
בעיקר קורת רוח, שביעות רצון והכרה במצויינות, הנה וואללה גמיש ופונקציונלי
הרבה יותר, עד כי יש ביכולתו לבטא קשת שלמה של רגשות, וזאת באמצעות שינויי
הגייה ואינטונציה מזעריים בלבד!
ב"העיר" של שבוע שעבר היו שתי התייחסויות לשוניות, לשתיים מהמילים הכי מעצבנות שיש, "וואללה" ו"לרשום". בינתיים הספקתי להקליד רק אחת מהן: הטרנד הלשוני הכי מאוס/נעה ידלין וגם ליורם מלצר יש פינה על המילים והמונחים שמעצבנים אותו. [קישור ישיר לקטע]
גם לעידו לא-אמין יש קטגוריית "מילים ושפה" בבלוג. [קישור ישיר לקטע]
המלצה: "מילה אחת ליום", הבלוג של להב, שמציג "פוסטים קצרים בענייני מילים". תודה לאביבה על ההפניה. [קישור ישיר לקטע]
פרופ' זהר שביט קוראת להחזיר את העברית לשלטי עסקים. עוד על אנגלוז השפה העברית מהארכיון. [קישור ישיר לקטע]
חשבתם שלמוני מושונוב היה
קשה ללמוד גרוזינית?
דייב בארי בטור
שכולו שאלות ותשובות לשוניות.
|
